ספר אורחים

לפניכם ספר האורחים של האתר לזכרו של דוד מייזלר, ואתם מוזמנים לקרוא ולכתוב בו.

מן הראוי להזכיר כאן שני אתרים שמביאים לביטוי שני פרויקטים נוספים שיתכן ותמצאו בהם עניין.

יומן החיפושים אחר גיורא
מלחמת יום כיפור לקחה מהמדינה את התום, ומדוד את גיורא בנו. לקחה בלי להוכיח שלקחה.
אחרי שפרצה המלחמה וכל שביב של מידע על גיורא לא התקבל, החל דוד לכתוב יומן ובמשך שנתיים תיעד בדקדקנות את חיפוש המשפחה אחריו.
גילי בנו הביא את היומן לדפוס והעלה את יומן החיפושים אחר גיורא לאתר בו פורסמו הדברים כפי שנכבו על ידי דוד, לפי קצב כתיבתם, יום-יום במשך שנתיים.

גחליליות
פעמיים בעבר, השתתף גילי מייזלר בחיפושים אחרי אחיו גיורא, נעדר מפורסם ממלחמת יום כיפור: חיפוש פיסי עם משפחתו בסיני ובישראל בזמן המלחמה, וכעבור עשר שנים במזרח הרחוק במסע אישי מתעתע. כעת הוא יוצא למסע השלישי כדי להיזכר, לסכם ולהירפא משני המסעות הטראומטיים הקודמים. הסרט גחליליות הוא סיפורו של גילי, ילד בן 12, צעיר בן 24 ומבוגר בן 44, שיוצא לחפש את אחיו, גיורא, שנשאר בן 19, במלחמת יום כיפור. זהו תיעוד אישי, אמיתי, מרגש ומטלטל על משבר נפשי ושכול, סמים והזיות, כוכב נופל וגחליליות, השוזר מציאות ודמיון, אהבה ותקווה, בירושלים, סיני, נפאל ומה שביניהם.

75 תגובות על “ספר אורחים”

מכיר אותך גילי שנים לא רבות. מהקריאה של המברכים כאן אפשר לדמיין באיזה עולם גדלת. במילים הכי רזות שאני יכול, ככה היינו אמורים להיות או ככה היינו לכמה רגעים: פשטות, עומק ואהבה גדולה נטולת שומן.

למדתי בת"א אצל יורם הירשפלד שאני מאוד אוהב,
אבל הספר המיתולוגי של אביך שוכן עדיין, מאז שנה א', כבוד על המדף שליידי.

כיף להיזכר במורה המיוחד הזה. זאת הייתה הכניסה שלי לעולם המתימטיקה – החשבון האינפיניטיסימלי – ובחיבה ה"אינפי" של פרופ' מייזלר. הזיכרון של השיעורים הללו עלה כל כך בבירור, עד שנזכרתי במקום שהייתי יושבת בו וכמעט בריח הספציפי של הכיסאות המעוצבים עם המשטח המיוחד למחברת. נראה לי שהזיכרון נחרת עמוק בגלל היסודות הכול כך איתנים שנטע בי המורה הזה. יסודות המשמשים אותי כל החיים.

קרובי משפחה של שניים מעמיתי לעבודה היו בין הנעדרים לאחר מלחמת יום הכיפורים. אח צעיר של אחד מהם, ובנו של השני. על נדודיו של האב בין יחידות צה"ל בחיפוש מידע אודות בנו נכתב בעיתונים, וסיפורו היה השראה לספר ידוע מאז. לימים נוספו גם תוכניות רדיו וסרטי טלוויזיה.
האח נמצא ראשון. למחרת הלוויה שאל אותי האב, שבנו עדיין היה בין הנעדרים, "היית בלוויה של…?". כן, אמרתי. איך היה, שאל. נאלמתי. איך מתארים לוויה. לאב ההוא היה קשה מאוד לומר קדיש, בסוף אמר זאת מישהו אחר. שתקתי. האב לידי המתין רגע, וכשראה שאיני עונה אמר, "אתה יודע, זה דבר נורא לאמרו, אבל אני מקנא בהם."

אתר מרגש.
משעשע ונוגע ללב הסיפור של גילי על יחסיו המורכבים עם המתימטיקה. הבנתי מהתגובות הרבות שקראתי שלפרופ' דוד מייזלר היה חוש הומור משובח, שלא פסח על גילי.

אני לא שייך לברנז'ה של המתמטיקאים אבל התרגשתי לקרוא את מסכת היסורים שעברה על האב בחיפושיו אחרי בנו הנעדר. אני רואה בפרופסור מייזלר עוד הרוג או קורבן של המלחמה הארורה ההיא. חיפושיו הבלתי נילאים וחוסר הרצון שלו להשלים עם מות הבן מוכיחים שהאב היה קשור בעבותות ברזל לבנו ההרוג. אני מאחל לשונאי ישראל לשתות מקובעת התרעלה ששתה האב בדרכו למציאת גופת בנו.
הערה: כבנו של דוד והיכרות עם אישיותו ודעותיו אני יכול לקבוע בוודאות שאבא שלי היה בהחלט מסתייג מהסייפא של התגובה.
גילי

הייתי שמח לראות את ספרו, חשבון אינפיניטסימלי, בפורמט אלקטרוני יום אחד. כיום הוא נמכר בפונט מאוד קטן…

תענוג של אתר! לא פחות.
הגיתי בספרו של פרופסור מייזלר בלימודי התואר הראשון שלי (2001-2004) ושבתי אליו שוב ושוב על מנת "לחדד" נושאים כאשר לימדתי בעצמי אנליזה. הספר מדויק והנוסחאות שכתובות בכתב יד נהדרות לטעמי :-). השילוב בין עיסוקי במתמטיקה, הסרט ״גחליליות״ בו צפיתי לפני שבוע והיכרותי האישית עם איריס (מפורום המשפחות השכולות) הופכות את האתר הזה למרגש וחשוב מאוד עבורי.
תודה רבה
ניב שריג (דוקטור למתמטיקה ומרצה מן החוץ במכון ויצמן)

גילי שלום,
שפר חלקי וזכיתי להיות נוכח בהרצאות אביך בשנת 67 אחרי ששת הימים.
אני אומר נוכח כי גופי היה בחדר ההרצאות ונפשי ריחפה ברקימת חלומי הגדול ורב השנים, ואף פעלתי רבות לשם כך, להיות טייס בחיל האויר. עם בסיס קלוש ביותר ולב המרחף החוצה הצלחתי בכל זאת לקלוט משהוא מהעולם הנפלא שהוא העביר. בסוף שנת הלימודים ועם ילד בן שנה, התחלתי קורס טיס. סיימתי ביולי 70 כטייס קרב והייתי למאושר באדם. באותו שנה נולדה גם בתי הראשונה. כשלש שנים אחר כך הסתערתי כמו הרבה אנשים אחרים, בשתי החזיתות וסיימתי את המלחמה, כמו כל בני דורי, קצת שרוט. הצלקות הגלידו אך נשארו. מאחר שהן רק בתוכי אינן נראות כלפי חוץ אבל אני יודע שהן קיימות. המשכתי לשרת ולהתקדם בתפקידים אך עמוק מאחורי המצח יקד הרצון להמשיך את מה שהפסקתי כשקולו של אביך מהדהד במוחי. הייתי בן 40 והתחלתי ללמוד פיסיקה בבר אילן. סיימתי את הלימודים במסלול פיסיקה מורחבת. עדיין חסר לי הדבר הנקי שאותו הראה לי אביך לפני 46 שנים. אני עדיין שומע את קולו ורואה אותו מרצה בבהירות מדהימה.
ישר כח על האתר.

David Mejzler invited B. V. Gnedenko to visit Israel in 1991 or 1992 (do you remember the exact year?). Gnedenko came with his son Dima and Ishay Weissman invited them to Haifa and asked me to drive them around. In the evening we had a wonderful dinner in Ishay's house. Next June, there will be a special conference in Moscow in commemoration of the centennial of Gnedenko. I learned about it from Albert Shiryaev who is currently visiting USA. Albert S. is the current head of the probability theory department in the Moscow university. He invited me to submit a paper that will be published without presentation. In the Foreword of the paper, I would like to write a couple of sentences related to my meeting with Gnedenko in Haifa. So I started to look at the WEB and found the following facts about David Mejzler. Would you please answer my questions below if you can.
1. Mejzler is only one year younger than Gnedenko and it is likely that Gnedenko was unofficial advisor for Mejzler’s Candidate Degree. I didn’t find any records on the official advisor. Mejzler got his degree in LWOW in 1950 (at the age of 37 – Very LATE) and that was possible only if Gnedenko supported him. Do you know any details on why Mejzler got his Degree so late and who was his official advisor?
2. Do you know how Mejzler managed to come to Israel in early 1960’s? His employment record has a gap of seven years between his last position in LVOV (or LWOW) in 1957 and his first position in Hebrew University in 1964.

בעלי הכיר את פרופסור מייזלר, זוכר אותו בחום. הערב ראיתי את הסרט "גחליליות".
קורע לב.

שנים רבות כל כך לאחר מכן, כשאני נזכר בהערצה ובהשתאות בהרצאותיו של פרופ' מייזלר, ובספר שלו שעדיין מונח על מדפי, מעמיקה בי הבנתי עד כמה אלו עצבו את התפתחותי המקצועית: הדיוק, התמציתיות, הבהירות, התיבול בהומור, הסדר והשיטתיות המופלאים, הידע הנרחב, הצניעות — כל אלו היוו ומהווים עדיין עבורי מופת של שלמות נדירה.

הלוואי ונזכה שנגיע ולו לחלק מיכולות אלו.

אני זוכר בכמיהה ובגעגועים גם את הפגישות בהמשך לימודי, לאחר תום הקורס המכונן עם האיש נמוך הקומה וענק הרוח הזה: את התבונה, את עיניו הטובות, וגם את בת הצחוק שכיסתה על העצב הנורא.

חבל, מה חבל על דאבדין ולא משתכחין.

למדתי אצל ד"ר מייזלר אי שם בשנת 1966-1967 ועדיין זכורה לי בהירות הרצאתו ובהירות כתיבתו וסבלנותו, וכן חוש ההומור העדין שלו. איש גדול.

גילי היקר,
רק עתה ראיתי לראשונה את האתר הנפלא הזה שמשקף היטב את דרכו ופועלו של אביך. הכרתי את דוד כחבר וכקולגה מאז הצטרפותו למחלקה ותמיד הערכתי אותו ביותר כמורה, כחוקר וכבן אדם. כאבתי את כאבו באובדן אחיך והתרגשתי מאד מהסרט הנפלא שיצרת (גחליליות). אני בטוח שהאתר יתרום רבות להנצחת זכרו של דוד וישמש השראה לדורות הבאים של חוקרים ומורים שלא זכו להכירו אישית ולהינות מהוראתו ומאישיותו.

הגעתי לאתר ההנצחה לאחר 'כאב הצפייה' בסרט "גחליליות".
מרגש, מותח ומסביר היטב את עומק הכאב של הוריך והתהום שנפערת בליבו של האח הצעיר.
נ.ב: כסטודנט למתמטיקה אני נושא עד היום את הצלקות מהספר. (D-:)
חבל על דאבידין ולא משתכחין.

אני השתתפתי בהרצאות אינפי של פרופסור מיזלר. הייתה בהירות, סדר, ברק והומור. הייתה הנאה בלימוד.
אני שמחה שהעלת את האתר ובכך שיתפתה את כולנו.
קראתי את סיפור המשא האישי שלך בלימוד המתמטיקה, התרגשתי.
גם אני חזרתי ללמוד מספר שנים לאחר מכן, ועולה לי שוב הכמיהה.

זכורה לי השנה היחידה בה למדתי מתימטיקה, שנת 1976-77, אצל פרופ' דוד מייזלר. שנה שעדיין ניכרו בה הלם המלחמה, גישושי השלום והמהפך הפוליטי. היה בו קסם נדיר, בהירות מחשבה, ארגון וסדר שהקלו על הקושי העצום להתמודד עם המתימטיקה הגבוהה. הרצאתו היתה שוטפת וההומור ניכר בבדיחות שזרק מי פעם בחלל האויר. אך הרשת שמעבר למורה המרוחק היו בו חום אנושי, אהבת המקצוע והערכה לתלמידים. לא המשכתי בלימודי המתימטיקה עקב החלטתי לעבור לתחום הרפואה אך לעולם אזכור את השיעורים שלו ואת האישות הנדירה שלו. לאור הסיפור האישי והכאב הנוורא שנשא בליבו ברור כמה היתה בו הגדולה להמשיך וללמד את המקצוע המיוחד הזה. יהי זכרו ברוך.

גילי היקר,
אתמול ראינו ברמת השרון את הסרט שעשית על החיפושים אחרי אחיך – גחליליות. הסרט היה מאוד מרגש. בעקבותיו הגעתי לאתר ההנצחה לאבא שלך, שאת ספרו אנחנו מכירים מתקופת הלימודים באוניברסיטת תל אביב. לא זכינו ללמוד אצל אבא שלך, ולפי כל מה שקראתי עכשיו הפסדנו חוויה מרגשת. אבל למדנו אצל תלמידו (כפי שראיתי באתר זה) הפרופ' דני לוויתן שהעניק לנו חוויות לימודיות נפלאות, בטח גם בגלל שהיה תלמיד של אבא שלך.
גילי, תתפלא שאני מזדהה איתך ועם הקשיים שלך מאוד, ויש לנו חלום משותף: לקרוא פעם ולהבין את כל הספר של אבא שלך. וזאת למרות שיש לי תואר במתימטיקה, אבל אינפי היה תמיד אבן הנגף (קיבלתי 60 במועד ב', ככה שעברתי על חוט השערה).
היחס המתעלם של הורייך ממך נבע מהצרות שלהם, אבל גם בגלל שכנראה באמת היו מל"ו צדיקים ואלה ידועים באי מתן תשומת לב לבני משפחתם (ראה סיפור אנשי העלייה השניה וקשיחותם כלפי ילדיהם).
אין לך ברירה אלא לסלוח להם ותיעזר באנרגיות של האנשים שהכירו ואהבו אותם.
שלך,
עפרה ודוד שי

I was an Infi-student of Dr. Mejzler – year 1967
There were never any problems in understanding his lectures. Everything was given clear, accurately and in a very rigorous way. Sometimes after lectures we asked for some clarifications, and he was always ready to stay even with few students near the board and explain. So you see that after 43 years I decided to search the net to know what happened with my long ago teacher. Yes he was just so popular, and hard to forget

ד""ר (אח"כ פרופסור) מייזלר היה מורה שלי לסטטיסטיקה והסתברות בשנת 1971. דרך ההוראה שלו היתה מדהימה, ממש "סטנד אפ קומדי", ובאמצעותה הצליח להפיח חיים במקצוע כזה שבדרך כלל אינו מן האהובים. בשיעור קומבינטוריקה הציג לנו קוף שסידר מקרית את ה"טרילוגיה של סינקביץ'". כדי להסביר את הצורך בדגימה סיפר על חבר שלו שייצר מאה אלף בקבוקי וודקה ושאל אותו האם הוודקה טובה. ואני, כך ד"ר מייזלר, שתיתי מאה אלף בקבוקי וודקה ואמרתי: הוודקה היתה (!) טובה מאד.
היום, כשאני עצמי מלמד מקצוע זה אני דולה מזכרוני מקצת מדוגמאותיו, המסייעות לי להעביר בקלילות נושאים שאינם פשוטים כל עיקר.
לגבי דידי, גדול המורים שהיו לי. יהי זכרו ברוך!

אדם רציני, מעמיק, בעל חשיבה על האנשים אותם מלמד ומחנך. יהי זכרו ברוך!!
קראתי בנשימה אחת את הסיפור על הקריירה המתמטית שלך, ממש התרגשתי. בתי הגדולה (בת 14) לא מצליחה במתמטיקה, אני מחפש את הדרך להוציא את הפחד ממנה. לאור סיפורך, אנסה שוב ושוב עד שאמצא, תודה.

הכרותי עם דוד מייזלר היתה אישית וגם פורמלית, שטחית אך ארוכה בשנים, נפרשת על פני מישורים רבים, ובעיקר – כאובה מאוד. היא התחילה עם הגיעי לירושלים בשנת 1963 והסתיימה לאחר 12 שנים, כאשר עזבתי את ירושלים.
כסטודנט למתמטיקה למדתי אצל דוד מייזלר חשבון אינפיניטסימלי, שאת הרעיונות בו הציג בצורה מסודרת ביותר (משפט קושי, למה מס' 23) בלוויית דוגמאות מבדחות מתחומים שונים, ומתשובות של סטודנטים בבחינותיו.
הפגישה הראשונה מחוץ לאולם ההרצאות היתה כאשר מיד עם הגיעי לירושלים הצטרפתי לליגה למניעת כפייה דתית, ואחת הפעילויות הראשונות שיזמתי ורתמתי אליהן עוד סטודנטים היתה מפקד חדש של החברים בסניף הירושלמי. להפתעתי היו ברשימה זו מרצים רבים מהמחלקה למתמטיקה, ונפל בחלקי להגיע עם רעייתי אל דוד ופניה מייזלר בביתם ברחוב הפלמ""ח 41. בילינו עימם כשעה, ושמחנו לראות כי הם שותפים לרעיונות של "הליגה", גם לאחר מיספר שנים שבהן הקשר היה בעיקר דרך העלון שהוציא הסניף, במימון פרופ' רם מואב (שהיה לו בית דפוס). כאשר פגשתי בדוד מייזלר בקמפוס לא היה לי עימו קשר נוסף, כי כסטודנט לא חשבתי שאפשר ליצור קשר מעבר לכיתה.
הפגישה השנייה האישית שלי היתה בשנת 1973 בנסיבות מאושרות שהפכו לטרגיות ביותר. בכל שנה אחרי הניצחון של 1967 נערכה חגיגה של יום השריון במקומות שונים, והשתתפתי בטקסים אלה כנגן בתזמורת צהל, בשירות המילואים. לקראת הטקס של 1973 הקים זיקו גרציאני המפורסם את מקהלת גברי (טירוני) השריון עם מקהלת הילדים ע"ש צדיקוב, ואיתם הופענו בחגיגה הגדולה בהיכל התרבות. בהפסקה של הקונצרט יצאתי ללובי וראיתי את דוד ופניה מתחבקים באושר עם גיורא. לא הייתי בטוח שדוד זיהה אותי בתחפושת המדים, אך הוא הביט בי וחשתי כי זיהה אותי. לאחר מיספר ימים פרצה מלחמת יום כיפור, ולאחר מיספר חודשים נודע לי שגם גיורא נעדר, כי היה בקו המעוזים.
מאז, במשך חודשים ושנים רבים ראיתי את דוד מייזלר פוסע באוניברסיטה בין בניין איינשטיין ובניין לוי, שבו הרצה על תורת התורים. עדיין, כסטודנט אחד מני מאות, היססתי אם לפנות אליו בדברים, כי ראיתי את הטרגדיה על פניו ובהליכתו. לאחר חודשים ארוכים של פגישות כאלה עצר אותי דוד ליד בניין קפלן ופנה אלי בדברים אלה: אני פגשתי אותך במקומות רבים, תוכל להסביר לי כיצד זה קורה? איני זוכר את השיחה, אך הוברר לי כי דוד זכר את מפגשינו והנסיבות שבהן "נפגשנו", והתייחס אלי לא כסטודנט (אומנם לשעבר) אלא כמכר שלו. לא יכולתי לנחמו, אך סיפרתי לו כי אני נושא עמי את התמונה של המשפחה המאושרת בהיכל התרבות, שהפכה לטרגית מפני שאיש לא יכול לצפות את חורבנה המוחלט תוך ימים אחדים, במיוחד מפני שהייתי בטוח שגיורא היה בנם היחיד של דוד ופניה.
לפני מיספר שנים חזרתי משבתון בארצות הברית ושאלתי על דוד מייזלר, ונעניתי כי הוא ניפטר. לא הצלחתי לברר מתי, וזה נודע לי רק עם הקמת האתר לזיכרו. בצד העצב על מותו היתה לי גם שמחה, כי עד אז לא ידעתי שהיה בן שני במשפחה, וסברתי בטעות שעם מותו של גיורא בא הקץ גם על שושלת מייזלר.
קריאת הרשימות שמכריו של דוד מייזלר כתבו הביא גם אותי לספר על מקומו של דוד מייזלר בחיי ואולי גם על מקומי הנקודתי בחייו הקשים מאז 1973. יהי זכרו ברוך.

אני סטודנט שנה א' ורציתי להגיד שגם עכשיו עדיין ממליצים על הספר שלו בתור הרפרנס הכי טוב לקורס חדו"א 1 (ואולי גם לקורסים הבאים).

זכיתי ללמוד אינפי א' ואינפי ב' אצל דוקטור (אז) מייזלר ב-1975 וב-1976 ואני חייב לציין שמכל המרצים לתואר, דוקטור מייזלר נחרט בזכרוני בצורה העמוקה ביותר. זכור לי במיוחד הסיפור שהיה מספר כאשר סטודנט היה נותן הוכחה ארוכה ומסורבלת לבעיה פשוטה. וזהו הסיפור –
שני יהודים נסעו ברכבת. מפה לשם, האחד התלונן בפני חברו על בעית פטריות שיש לו באצבעות הרגליים. הוא ביקר אצל טובי המומחים, הזמין משחות פלא משוויץ ומסין אך שום דבר לא עזר. שאל אותו חברו – תגיד, מים וסבון ניסית?…
כזה היה הדוקטור מייזלר, מורה בחסד וגם בדרן לא קטן.

הספר של אביך ביחד עם מורי אברהם בלוך הכניסו אותי לעולם המתימטיקה שהפך עבורי למרגוע מפאת היופי שבו. לעולם לעולם אזכור את הספר, שלימודו ככיף(!) הביא אותי לטכניון בלי להצטרך עוד ללמוד מתימטיקה.
תמיד תהיתי מי היה האדם שהצליח לנסח רצף מסודר שמביא אדם מרמת מתימטיקה של כיתה ט לרמת גמר טכניון (בהיבט המתימטי) בספר אחד.
ואני מצטרף להערכה הכללית שאשריו שזכה לבן כמותך.

לא זכיתי ללמוד מפיו של דוד מייזלר, אבל אישיותו הנעימה וחוש ההומור שלו זכורים לי היטב. זכורה לי דוגמה אחת לחוש הומור מיוחד זה. בסיום הרצאה שנתן בקולוקוויום המתמטי נשאל ע"י מישהו מהקהל האם אי אפשר להכליל את התוצאה שקיבל בכיוון מסוים. תשובתו הייתה: אולי אפשר, אבל זה לא דחוף…

למדתי "אינפי II" אצל פרופ' דוד מייזלר בסוף שנות השבעים. הוא היה מרצה כריזמטי ופופולארי, אהב להסביר ואהב שיבינו, לא רק ברמה הפורמאלית אלא גם ברמה האינטואיטיבית. נוכחותו על הבמה של אולם ההרצאות הראשי של בניין איינשטיין הייתה מהפנטת.
לאחר שנים רבות, פנה אלי אחיינו ד"ר יואש מייזלר, כדי שאתן לבנו דן שעורי העשרה במתימטיקה. החל מכתה ה ועד לכתה ט, דן למד מבחר עצום של נושאי העשרה, ומעולם לא שאל אותי דבר וחצי דבר הנוגע למה שהוא לומד בבית הספר. בכתה י, החל דן ללמוד בבית הספר התיכון למדעים במלחה, וחיבר עבודת גמר מעניינת בהנחייתו של פרופ' מיכאל משלר. כך נסגר מעגל.
כולי תקווה שדן יהיה פרופ' למתימטיקה. כך ייסגרו עוד שני מעגלים.
ואולי אולי ביום מן הימים, דן יהיה המנחה שלי לדוקטורט, אם וכאשר אחליט "להיעתר" להפצרות החוזרות ונשנות של עמיתיי וחבריי. זה כבר לא יהיה מעגל – אולי היפרבולה…

שלום גילי
למדתי אצל אביך אינפי בסמסטר השני של תש"ך, לאחר שפרופ' אמירה (אגדה אחרת של המחלקה למתמטיקה ב-א"ע) סיים את קריירת ההוראה שלו בסוף הסמסטר הראשון. כתלמיד שנה ראשונה שזמן קצר לפני כן החל להשתחרר מן ההלם של לימודי מתמטיקה באוניברסיטה (לעומת מה שהיכרתי בתיכון) נבהלתי מהחלפת מורה הקורס באמצע השנה.
חביבותו של אביך ויכולת ההוראה שלו הרגיעו אותי מהר מאד. הדוגמה האישית שלו תרמה לא מעט להתפתחותי כמורה למתמטיקה בשנים הבאות. יהי זכרו ברוך.

שלום רב
למדתי אצל ד"ר מייזלר אינפי בשנת 1961. הוא היה מרצה דגול. בשנות הששים כשלמדתי אצלו הוא היה המרצה היחידי שלא התחבא מאחורי הקתדרא כשיובל הג'ינג'י הרים אצבע "מאיימת" כדי לשאול שאלה…
ההרצאות שלו היו בנויות לתלפיות וניתנו בשטף וברהיטות, בלי להזדקק לרשימות כלשהן – עד לרגע מסוים שבו הוא היה שולף פתק קטנטן מהכיס כדי להביא דוגמא קולעת להגדרה חדשה. המקצוע קיבל טעם הודות לאופן הצגתו בפנינו. האפסילונטיקה קיבלה משמעות וכל היופי של מושגי הגבול והנגזרת והמשפטים העמוקים שבאו בעקבותיהם שמורים אתי שנים רבות הודות לו.

גילי שלום,
הייתי תלמיד של אביך כאשר עמרם מאיר שכתב את אחת התגובות כאן בספר האורחים, היה המתרגל (האסיסטנט). בתקופת לימודי הזכרתי במקרה את שמו של דוד בביתי והסתבר שאבי ואביך היו יחד במחנה של תנועת השומר הצעיר בפולין. אבי מצא באלבומו תמונה משותפת כדי לשכנעני שאכן כך הדבר. הפגשתי אותם! אני פרופסור למתמטיקה כבר שנים רבות וכאשר למדתי חשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי תמיד נעזרתי ב"ספר של מייזלר". כרגע כרקטור של אוניברסיטת ת"א ואינני נותן את הקורס אך עוד אחזור ללמדו ואמשיך להחזיק את הספר במקום כבוד ונגיש על מדף הספרים שלי.

היי גילי,
אדם ניכר לא רק במעשיו, אלא גם (אולי בעיקר?) בחותם שהוא מותיר בעולם, בלבבות ובתולדות של אחרים. האתר הזה – והסיפור הנפלא והמותח שאתה מספר אודות מסעך אל עבר תעודת הבגרות – מעיד על יכולתו של אביך לקשור קשר ולהטביע חותם. אתך ובך, עם ובבני אדם נוספים. עולם ומלואו… איזה יופי! יישר כוח.

גילי, מצוות כיבוד אב היא מן החשובות ביותר. אשרי האב שבנו מכיר ומוקיר את פועלו ומנציח אותו ברשות הרבים.
י"א בשבט תשס"ז

גילי, אתר ההנצחה לזכר אביך ז"ל מעניין ודבריך נוגעים ללב. כל הכבוד לך על שבחרת בדרך זאת.

I am very happy that you, gili, established this site in memory of your Dad. He was a close friend of mine, and so was your Mom. I was invited to your home several times. David Mejzler was my colleague in the Department of Statistics at the Hebrew University. He was a superb teacher! The stuttering, which I interpreted as a slight sign of insecurity, never happened in his classes. There he was always completely 'on top' of the material. I still remember the difficult times of Giora's disappearence. I know this must have been especially difficult for you, Gili. I therefore appreciate the site you have created even more! As you know, your parents established a fellowship in the name of Giora, which is given annually. This is very nice, because this way all the teachers in the department gather to comemorate your father, and even those who did not know him personally get to hear about him! Ester
יהי זכרו ברוך!

I am former Professor of Mathematics, now retired
I had the privilege of knowing your father David; I might even say we were "friends". During some of his first years at the Hebrew U, I was his "assistant" in his Calculus (Infi) classes and had many, many friendly conversations with him. He also visited me and my family in Edmonton as a Colloquium lecturer at the U of Alberta. He has always been a deeply warm, friendly, humane person. Needless to say, I was very sad hearing he passed away
Amram

שלום דוד
אתה בטח מאוד גאה בבן שלך,
בעצם בשני הבנים שלך.
אני מכיר בעיקר אחד מהם אבל דרכו אני לומד להכיר את כל המשפחה.
אתה לא יכול לתאר לעצמך עד כמה אני מרגיש מיוחד על שניתנת לי האפשרות להשתתף ולו במעט בעבודה המדהימה שבנך הקטן עושה.
אני בטוח שאתה מתבונן בכל ומדי פעם, בלי ששמים לב, מרשה לעצמך לחייך.

גילי, האתר מאוד מעניין וגם הפירסומים האירו את עיניי למספר דברים שלא ידעתי בעבר.
כל הכבוד על כך שאתה מאפשר גם לאלו שלא הכירו את אביך באופן אישי לראות את כישוריו המיוחדים ולהינות מיכולותיו יוצאות הדופן בתחום.
אני מקווה שאנשים רבים נוספים יהנו ממה שהאתר הזה מציע.

שלום גילי
אתר ראוי לאיש ענק.
את דוד הכרתי כחברו של גיורא ז""ל קולו העמוק הרשים אותי כילד וכנער. חיינו גיורא ואני האחד בביתו של השני במשך שנות נעורינו ודוד ופניה בדרכם היו חלק מחינו כמתבגרים בירושלים.
ברכות על האתר ודרך ההנצחה

למדתי אצל פרופ' מייזלר – אני שייך לדור ישן, ומכיון שהכרתיו כפרופ' מייזלר, כך הוא נשאר בתודעתי, גם כשזקנתי ונעשינו קולגות – והתלהבתי משיעוריו. (כן, אפסילון היה אפסילון, ודלתה היתה דלתה!)
למדתי ממנו הרבה, ולא רק מתמטיקה וסטטיסטיקה. בתור סטודנט מתחיל, היתה לי יראת כבוד עצומה כלפי מורי, ובשנתיים הראשונות ללימודי לא העזתי לשאול שאלות ממורה בשעת השיעור. בשנה השלישית שלי ללימודים, בשיעור בתורת התורים של פרופ' מייזלר, הבחנתי במה שנראה לי טעות בהוכחה, והעזתי בפעם הראשונה לפתוח את פי באמצע שיעור ולהעיר על כך. כמובן, הטעות היתה שלי. אבל פרופ' מייזלר ענה לי בחביבות ואלגנטיות, ושמר על כבודי. דוגמה זו היתה נר לרגלי מאז.

"Gili
What a great way to commemorate your father, your work on "Gahliliyot" and this site set an example of mature and committed family member – I am blessed to get to know you
Warm Hug
Avi

גילי,
הכרתי את אבא שלך בימים קשים (נפילתו של בכורו גיורא), איש מרשים מאד, אציל, צנוע ונעים הליכות גם בשעותיו הקשות. והשאר – למדתי מהאתר המעניין.
אשריו שזכה לבן כמוך.
תבורך! עדנה

גילי, אתר ענייני וצנוע, משקף את אורח החיים של הוריך, כפי שהתרשמתי מספוריך. הצלחת להמחיש את אופיו והן את יחסיך עימו. מרגש.

הי גילי, מרגש, מחמם את הלב לגלות את הקשר המיוחד בינך לבין אבא. שמחה על ההזדמנות להציץ דרך החלון שפתחת אל המשפחה הכ"כ מיוחדת שלכם. מעריצה את הכוחות שיש בך להנציח את בני משפחתך, זה מאד לא פשוט ודורש תעצומות נפש.
בתור אחת ש"עברה" בקושי 3 יחידות במתמטיקה, כתיבתך שעשעה וגרמה להזדהות עמוקה עם הרגשות שתארת.
כל הכבוד!!!

למדתי אינפי אצל פרופ' מייזלר. הקורס היה בשיטה הרוסית, מה שאני קורא – "עבודת רגליים": לומדים תחילה את השיטות (למשל, גבולות של סדרות) והתמונה הכוללת, ועמה המוטיבציה, תתבהר בהמשך. הקורס היה מצויין ומשפיע עד היום על ספקנותי לגבי שיטות הלימוד של "המתמטיקה החדשה".
לאחר שנים למדתי להכיר אישית את דוד ואת פניה שעבדה ב"קול-ישראל": שני למד-ווניקים, לא פחות!

גילי היקר,
רגשת אותי מאד, בקשר המיוחד עם אביך ובני משפחתך, מי ייתן ותזכה ליחס הוגן וישר עם משפחתך הצנועה.
לפי דבריך ניכר כי אביך היה אדם משכמו ומעלה – אשריך!

לגילי –
מעשה מבורך אתה עושה. וקוריוז קטן: במסגרת לימודי באוניברסיטה, מסתבר לי עכשיו שלמדתי מספרו של אביך…
בידידות, דני

אתר פשוט ונפלא שמייצג את הצניעות והעוונה של דוד,
כפי שהכרתי אותו בתור ילד, חברו של גילי.
דוד לימד את גילי ואותי שחמט, ועד היום בכל משחק אני מציין זאת בגאווה.
כל הכבוד גילי.
עמי

גילי, בתור הנציג היחיד ממשפחת אברמסון שקרא את הספר חשבון אינפיניטסמלי, נהניתי לבקר באתר היפה, עבודה מצויינת.

גילי,
הדרך בה בחרתם להנציח את אביך ז"ל, מאוד מרגשת ונוגעת ללב.
אבי ז"ל ניצול שואה ד"ר רובין, גם עסק בהוראה בעלותו לארץ, ויצאנו לשליחות 3 שנים לתורכיה, ואני בתור ילד חוויתי את אותן חוויות ממש כפי שאתה מתאר, אמנם בעולמות תוכן שונים.
מנוחתם עדן, ורוחם שורה עלינו. הם מהווים מודל לחיקוי לדורות הבאים בעיקר ברצון העז ללמוד וברצון להנחיל את הידע לאחרים ולהטיב עם העולם ולקדמו לעולם טוב יותר.
בברכת ניחומים

היה לי העונג ללמוד אינפי מהספר הנהדר שלו שבזכותו אני זוכרת ואוהבת הרבה משפטים הוכחות עד היום. כל הכבוד על האתר היפה.

הי גילי, אתר מקסים ויפה.
דסייה (כפי שהוא מכונה באגף שלנו במשפחה) לימד אותי פעם בדרך חזרה מאחד מימי ההולדת של דוד שמואל את הכלל המתימטי שסכום הספרות של כל אחד מהמספרים התחלקים ב-9 שווה ל-9 או שווה למספר אחר המתחלק ב-9.
אחרי כמה שנים כשלמדתי באוניברסיטה קורס מבוא לסטטיסטיקה והסתברות, שאל אותי המרצה, ד""ר מריו ברס, שקרא את שם המשפחה ברשימת התלמידים, האם יש לי קשר לפרופ' מייזלר. כשעניתי בחיוב, הוא סיפר לכתה את האנקדוטה הבאה:
יום אחד, כך הוא אמר, בזמן הרצאה של פרופ' מייזלר בקורס מבוא לסטטיסטיקה, נכנס כלב לאולם ההרצאה נעמד לצד השורה הראשונה והתבונן בלוח בעניין רב. פרופ' מייזלר עצר את ההרצאה ופנה אל התלמידים, ואמר להם "אתם רואים את הכלב הזה? כשתתכוננו לבחינה תנסו לחשוב כאילו אתם מנסים להסביר לו את החומר!"

כָּל הַכָּבוֹד עַל יוֹזְמַת הַהַנְצָחָה הַמְּכוּבֶּדֶת בְּיוֹתֵר.
כָּךְ יִהְיֶה זִכְרוֹ שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר דָּוִד מַיְיזְלֶר בָּרוּךְ וּמוֹעֳרָךְ!
דָּן כָּנֶר

לגילי,
מרגש מאוד במיוחד הסיפור האישי שלך בעניין גילי והפונקציה.
אני בטוחה שאביך היה גאה בך ועוד יותר לראות ולהיווכח שגם בתחום שבחרת לעסוק אתה מאסטר….
אני חושבת שנתקלתי בספר שלו בעת לימודי באוניברסיטה העברית – שנה א' בגבעת רם בקורס חשבון אינפי….
בידידות, דגנית

היה לי הכבוד ללמוד שלושה קורסים אצל דוד מייזלר (אינפי, הסתברות במרחב בדיד ומבוא לתורת התורים). הוא היה מורה מדהים שהשאיר את רישומו עלי ועל הוראתי בהמשך.
אני משבח את גילי על היוזמה והרעיון המקסים!

Hi Gili
I didn’t know your father, but I am sure that he was a great man. I believe that that's family, and it is good and nice as it should be. Bahjat

גילי,
כל בני האדם שווים, אבל אלה העוסקים במתמטיקה שווים יותר. לא הכרתי את אביך, אך מהאתר הצנוע והיפה שיצרת עולה דמות של אדם מורכב, מוכשר ובעל חוש הומור.
ובאשר ליחסים שלך עם המתמטיקה – נהניתי מאוד מכתיבתך המשעשעת.

שלום גילי,
דיברנו רק פעם אחת בקשר לאיזו עבודה. לא הכרתי את אביך, אבל אני מתרשמת שהיה אדם יקר. האתר יפה מאד בעיני. פשוט ונוגע ללב.
אחותי שלמדה מתמטיקה אומרת שהספר של אביך על חשבון איניפיטיסימלי הוא פשוט מעולה.
תנחומי

Your father was a charming, intelligent man and I remember his wit and kindness with affection. Your web site is a wonderful tribute to his intellectual contributions. With thanks and love

היכרתי את דוד מייזלר ואהבתי אותו, ותמונותיו באתר נגעו ללבי.
כמו-כן, מאמציו של גילי שלא לאכזב את אבא – גם הם ראויים לציון.
אלישבע ירון

התגובה פורסמה ב-27.12.2006

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.